מציאות בביגודית של ויצו

בעלי ואני ממש אוהבים "להוריד משקל מהבית" ובאופן קבוע עוברים על החדרים ודואגים שרק חפצים שאנחנו צריכים נשארים, ומה שלא – מעבירים הלאה. כלים, בגדים שכבר קטנים על הבנות, משחקים לא רלוונטיים ועוד, ואת כל אלו אנחנו תורמים בעיקר לויצו.

אני קופצת לשם בערך פעם בחודש, משאירה את כל שקיות התרומה שלנו ובודקת אם יש משהו שאני יכולה לקנות וישמש אותנו.
בדר"כ אני יודעת מראש מה חסר לנו. כמו למשל בפעם האחרונה שנסעתי לשם, ידעתי שמה אנחנו צריכים זה מטרייה לכרמל, מגפיים לשלוליות שהיא ביקשה, מכנסיים חמים, שמלה לאירוע וטייץ ארוך בשבילי. בביקור הזה היה לי מזל כי מצאתי כמעט את כל מה שהייתי צריכה!

לפעמים יוצא לי להגיע ולא למצוא כלום. אבל זה עדיין נחמד, כי אני מפנה מקום בבית, ואם כרמל באה איתי אז היא יכולה לבחור לעצמה משחק חדש מתוך מבחר עצום שיש שם.

כשאני רוכשת בגדים וחפצים יד שניה מהביגודית, אני מרוויחה המון:

• אני זוכה לקבל מבחר אקלקטי של פריטים, ולאו דווקא קולקציה ספציפית, טרנדית ועונתית כמו שקורה ברשתות בקניונים.

• הקנייה שלי עוזרת לתמוך בנזקקים ובקהילה.

• אני מתחדשת בלי לתרום לייצור בגדים נוספים (יש מספיק בגדים בעולם גם לעוד 50 שנה).

• אני שומרת על איכות הסביבה בזכות שימוש חוזר בבגדים ובחפצים.

• אני מפנה מקום בבית מדברים שכבר לא רלוונטיים ולא משמשים אותנו.

• אני שומרת על הכסף שלנו זמין למטרות אחרות, שנמצאות גבוה יותר בסדרי העדיפויות שלנו, כמו בילויים וחוויות משותפות, אוכל בריא וטעים וחיסכון לבנות.

הקנייה האחרונה שלי בויצו (שמופיעה בתמונות לאורך הפוסט) עלתה לי 100 שקלים בסך הכל.

אם אני עושה חישוב גס של כמה כסף חסכתי, זה יהיה פחות או יותר משהו כזה –

2 טרנינגים לילדים – 60 ש"ח, סוודר – 120-200 ש"ח, סריג – 100-150 ש"ח, שמלה – 60-100 ש"ח, מגפיים לילדים – 70 ש"ח, מטרייה – 10-30 ש"ח , צנצנת זכוכית גדולה – 20-40 ש"ח, פחות או יותר 600-700 שקלים שיכלו בקלות להתבזבז על פריטים חדשים מרשתות יקרות, שאין בהן שום ערך מוסף מלבד להזין את תרבות הצריכה שאין לה סוף.

לפעמים אני מרגישה ממש כאילו שהרווחתי את הכסף הזה. כי ה-לקנות חדש, כל כך טבוע בנו, שהוצאות מהסוג הזה הן כמעט מובן מאליו.

אני משתפת את כרמל בת ה-3 במיון הצעצועים שלה. היא בוחרת איזה צעצועים כבר לא מעניינים אותה ואפשר להעביר הלאה, ומה היא אוהבת ורוצה להשאיר.

אני הכי אוהבת כשהיא פתאום ביום בהיר, אומרת לי על אחד החפצים שלה "אני אתרום את זה לילד שאין לו". זה מרגיש לי שאני עושה עבודה טובה בלחנך אותה להיות נדיבה ולחשוב גם על אחרים ולא רק על עצמה.

כל ההתעסקות סביב זה מלמדת אותה כל כך הרבה מעבר, היא מתרגלת איתי ביחד מיון של חפצים לעתים קרובות ואיוורור של הבית מדברים שכבר לא משרתים אותנו. היא לומדת על תרומה של חפצים לנזקקים, על מחזור, ועל ההנאה שבהתחדשות, ללא קשר למחיר או לאריזה יפה.

בשבילה הכל חדש ומרגש, ובכלל לא מעניין אותה אם זה חדש או משומש, זול או יקר.

אשמח אם תכתבו לי מה דעתכם ואם יצא לכם לקנות אי פעם בביגודית או בחנות יד שנייה אחרת?