הפעם הראשונה שקראתי את הספר עקרון הרצף הייתה בסמוך ללידה השנייה שלי, כשהרגשתי שכבר עשיתי כברת דרך וצברתי ניסיון וביטחון עם הילדה הבכורה שלי, ושעכשיו אני יותר בשלה ומוכנה לקבל רעיונות אלטרנטיביים למה שמצופה מאמא בחברה במערבית ה"מפותחת".
הסיפור מתחיל במסע שערכה ג'יין לידלוף בג'ונגלים בונצואלה וביערות הגשם ובמפגש עם שבטים שנשתמרו מהשפעות העולם החיצוני ונשארו 'בתקופת האבן'. החיים לצד שבט היקואנה לימדו אותה התנהגות מאושרת יותר ותובנות ממש מעניינות על הפער התרבותי ביניהם לבין האדם המערבי המתוסכל. נחשפו לפניה רעיונות חדשים לגבי נושאים שבתרבותנו נתפסים כמובנים מאליהם, כמו: "קדמה היא דבר טוב", "האדם חייב לקבוע חוקים שלפיהם יחייה", "ילד שייך להוריו" "פנאי נעים יותר מעבודה", "עדיף להיות צעיר מאשר קשיש", "אומללות היא חלק חשוב בחיים כדי שנדע להעריך אושר כשנחווה אותו".
היא התחילה להבין את המקורות האבולוציוניים של הציפיות והנטיות הטבועות במין האנושי, ואת הסיבות לתחושת הרווחה והאושר של השבטים הפראיים לעומת אנשי המערב.
ג'יין מציינת כבר בתחילת הספר, תחושות של אשמה שצפות בהורים שקוראים את הספר שלה והילדים שלהם כבר גדולים, ומוסיפה שאין צורך לחוש אשמה אלא להכיר בזה שכולנו קורבנות של כולנו בעולם המערבי, ומהמקום הזה ללמוד, להתחזק ולצמוח, ולא להתבוסס בייסורי המצפון.
גם אני חוויתי תחושת אשמה אחרי הפעם הראשונה שקראתי אותו, אפילו שהבת שלי רק בת 3.
קריאה שנייה של הספר, לקחה אותי למקום יותר פרקטי, של התבוננות במציאות שלי וגידול הבנות שלי בצורה יותר מודעת.
אני מרגישה שזה ספר חשוב מאוד שנותן כלים לגידול ילדים מאושרים, אבל לא מספיק נגיש לאימהות שחיות אורח חיים שנחשב למערבי ומהיר, בגלל מחסור בזמן או אפילו סטיגמה מוטעית שהגישה מתאימה רק לאימהות במשרה מלאה.
לכן החלטתי להנגיש את הפילוסופיה של עקרון הרצף, בעזרת כתיבת התובנות שלי על הרעיונות שבחרתי ליישם ביומיום שלנו, לצד דברים שפחות התחברתי או התאימו לי לאורח החיים. בגלל שראיתי שזה עומד להיות ארוך ולא רציתי לכתוב עבודה סמינריונית שאף אחד יקרא, פיצלתי את הטקסט למספר פוסטים ממוקדים.
חשוב לי להגיד שאני לא מתיימרת בשום צורה להיות תחליף לקריאת הספר עצמו. התיאורים, הדקויות וההסברים שבספר כתובים ומתוארים במילים כל כך מורכבות ומדויקות שפשוט אי אפשר להתעלות על המקור בשום צורה. כל מה שאני כותבת הוא מהתרשמותי האישית ולמיטב הבנתי, לאחר קריאת הספר בפעם השנייה והעמקה בו.
פוסט #3 – עקרון הרצף – רעיונות שהתחברתי אליהם ואימצתי בעקבות קריאת הספר
פוסט #4 – עקרון הרצף – רעיונות שהיו לי מאתגרים ליישום או שפחות התאימו לי
4 תגובות
דגן את כותבת מקסים!
מחכה לקרוא את שאר הפוסטים 🙂
איזה כיף שאהבת 🙂 תודה רבה על התגובה!
קראתי את כל הבלוג (5 פוסטים) בהקשר של עקרון הרצף.
סוף סוף קול שפוי! לא חייבים לאמץ את כל מה שכתוב בספר, בלתי אפשרי ולא רצוי! צריך להפעיל שיקול דעת, מה מתאים לנו, מה ישים ומה ראוי. לא לקחת הכל כתורה מסיני. זו דעתי לפחות…
מאוד מתחברת למה שכתבת.
ני בעד הנקה למרחקים, בעד שימוש רב במנשא, כמה שיותר זמן עם האמא וכמה שפחות בייביסיטר והפרדה. אבללל, לא יכולה לראות את התינוקת שלי זוחלת לגרם המדרגות ולקוות שהיא תסתדר עם האינסטנקטים שלה.
תינוקות לא טבעו בדלי של מים בשבטים? לא נכוו מאוכל רותח? לא נחתכו מסכין? עברנו כברת דרך מאז וטוב שכך.
זה לא שהמערב הוא רוע טהור והחיים בשבט הם אידאה בלתי מעורערת. יש המון מה ללמוד מכל העולמות ומכל האנשים
בדיוק! החוכמה היא לקחת את ההשראה שמתאימה לחיים שלנו וליישם אותה, ולא לעשות לנו רב.
שמחה שאהבת ושקראת את כל הפוסטים 🙂 ותודה שהגבת לי.